Archives for: אוקטובר 2015

הוקרא בערב "תפילה – שלא ייגמר לעולם" לזכרה של שלומית צור

מכובדי, מכרים, ידידים, חברים, ובני משפחה.  ונכדים של שלומית.

שלומיתי רעיתי ז"ל הובאה היום לפני שנה לקבורה, זה היום שבו נוהגים היהודים להגיד יזכור ואלו אנחנו נזכור את שלומית המיוחדת בדרך שלה, דרך השירה והאומנות.

שלומית הייתה חברה בעמותת "שיר עד". וידידה קרובה של אתי ירוחמי, מייסדת העמותה והרוח החיה בה. אתי הכירה וידעה את גודל האהבה של שלומית לשירה העברית, לשפה ולאומנות בכלל. לכן,  הציע לי  שערב זה, שאותו מפיקה העמותה, יתקיים לזכרה של שלומית, וכי הכנסותיו בתוספת תרומה כספית נכבדה שלי יוקדשו למיזם מוזיקלי אינטרנטי לזכרה. מיד הסכמתי בבחינת נעשה ונשמע. המיזם נועד לקרב את הדור הצעיר אל היצירות המופלאות של הזמר העברי. במסגרתו, תחדש עמותת "שיר עד" 10 שירים, מהקלאסיקות הנשכחות של הזמר העברי. השירים יעובדו מחדש ברוח הזמן, יוקלטו ויצולמו, תוך שילוב ציוריה של שלומית רעייתי בתוכם. השירים יפורסמו בערוץ היוטיוב של עמותת "שיר עד" ויהוו חלק מפרויקט שיר השירים העברי ויהיו חופשיים לצפייה ולשימוש לעולמי עד של הציבור הרחב.

נעלה היום את זכר זוגתי שלצידה חייתי במשך 41 ועוד שנים.  שלומית גדלה כבתם השלישית של חנה וזליג פרידמן, חלוצים וציונים מאמינים. היא גדלה בבית פועלים קטן וצנוע, עטופה בטבע בראשיתי שבכפר אז"ר, שם בבית הציוני הקפידו לדבר עברית, חנה האם שרה וכתבה בעברית והרבתה לקרוא ולהקריא לילדיה ספרות ושירה בעברית. אמא חנה הדביקה באהבתה לשירה ולשפה את בתה שלומית ויתר ילדיה. כך יצא ששלומית הילדה  כתבה שירה ופרוזה, שרה ושמעה בחדווה שירה עברית עוד לפני היותה ציירת ופסלת, היא ידעה ואהבה את השפה העברית והקפידה להתבטא בה. שלומית שהייתה בעלת לשון חדה ונוקבת השתמשה בעברית בשנינות ובהומור רב וחכם. כשהתבגרה הפכה להיות  אומנית רב גונית וברוכת כישרונות.,

כבר בגיל צעיר היא התקבלה לבי"ס לציור ופיסול בצלאל והייתה האומנית הצעירה ביותר להתקבל לבית הספר החשוב הזה. בצבא היא שירתה בלהקת פיקוד מרכז יחד עם צדי צרפתי, שייקה לוי מהגשש החיוור ועוד. עם שחרורה היא החלה לעבוד בחברת לנוי ובה כראש צוות ייצרה את הוויטרז'ים של שגאל, ובהנחיית שגל בכבודו ובעצמו. הוויטרז'ים האלה מפארים את כנסת ישראל וכן את בית הכנסת בבי"ח הדסה. במקביל הצטרפה שלומית ללהקת הפנטומימה של קלוד קיפניס, תלמידו האהוב של מרסל מרסו, והופיעה בכל הארץ כעילוי מבטיח. שלומית נישאה, המשיכה לכל אורך השנים לצייר, לפסל, לכתוב ולנגן בחלילית. אך את עיקר זמנה הקדישה למשפחתה, לילדיה, ולנכדיה האהובים . בציורים, בפסלים ובתערוכות הרבות שבהן הציגה, היא הטביעה את חותמה האישי וביטאה בשפתה את אהבתה לבית, למשפחה, לטבע, לאיכות הסביבה ולנוף הישראלי. סדרה מציוריה שנקראה "סימני טבע", זכתה לתשבחות הן במדורי האמנות שבעיתונות , ברדיו ובטלוויזיה התערוכה אף הוקרנה במשך חצי שנה במטוסי אל על.

שלומית תמיד טענה  באוזני שלא כל מי שיודע לצייר הוא צייר, רק לאחרונה, עת בקרתי במוזיאון וינסנט ואן גוך באמסטרדם, גיליתי ששלומית ניהלה רומן ארוך שנים עם רוחו של וינסנט מבררת ובודקת אצל המסטר הגדול מהו סוד הקסם של ציוריו, ובאמת, ניתן לראות בחלק מעבודותיה כמו שדות התבואה שלה, קיני ציפורים, וציור חדרו של ואן גוך  ניסיון לרדת לעומק נפש הציר  . אהבתה ולדאגתה לילדיה האופנוענים באו לידי ביטויי בסדרה סוראליסטית של ציורים אופנוענים שקובצו בתערוכה גדולה בבית  ציוני אמריקה שנקראה "עקבות רוכבים".

אהבתה של שלומית למולדת ולציונות הייתה בלתי מתפשרת . כך למשל, כשעסקיי הביאו אותי לבנות מפעל בסאן דיאגו שבקליפורניה שאלתי את שלומיתי אם תסכים לגור שם. הנה זאת הייתה תשובתה האופיינית : "האם אוכל לקרוא בכל בוקר עיתון בעברית? והמשיכה בלי לחכות לתשובתי ואם אפתח את הרדיו אשמע שירה עברית? ומה יקרה כשאלך לירקן, האם הירקן יבין כאשר אשאל בעברית בכמה קילו העגבניות?" עניתי "לא את הרי יודעת שלא יהיה לא מני ולא מקצתי". אז הביטה בי בעיניה החכמות ואמרה: "חמוד שלי אז אני מוותרת. והמשיכה, טובה לי פת חרבה וקומץ זיתים בארץ ישראל מאשר שור אבוס אמריקאי". ואכן, כפי שאתם מבינים, נשארנו בארץ.

תיארתי לכם ידידי על אפס קוצו של פסיק  ממי שהייתה רעיתי שלומיתי אהובתי האחת . אני יכול להמשיך ולהפליג בסיפורים עליה, בדיחותיה חכמותיה אמירותיה החכמות והשנונות אך כאמור המארגנים הכניסו אותי לסד של זמן. לכן ברשותכם אגזול דקה נוספת מזמנכם כדי להודות. קודם לחברים הקרובים שיום יום מתקשרים, דואגים, שואלים מזמינים ומושיטים עזרה.

אני מבקש להודות לזאביק ראש העיר שהבטיח וגם קיים.

לרונית וינטראוב סגנית ראש העיר שלוותה בדאגה את שלומית לאורך כל שנות מחלתה.

לד"ר קיטאי מנהלת פנימית ג בבי"ח מאיר לסגניתה דר רות הדרי שטיפלו בשלומית במקצועיות באהבה וחמלה אין קץ אני מבקש להודות  לדר יגאל דרור סגן מנהל מח אונקולוגיה שליווה את שלומית כאח וכחבר במשך 14 שנות חוליה.

אני מבקש לתת חיבוק מיוחד לד"ר שלמה שגב, איש ורופא וקסם של אדם  שהיה ליד מיטת שלומית כל הזמן. תודה מיוחדת לאתי ירוחמי שעזרה לי כאוצרת התערוכה כמובן תודה לעמותת "שיר עד תודה לכולכם על שהנכם שותפים לערב זה ולמיזם הציוני החשוב שיופק לזכרה של שלומיתי שלי. ערב טוב והנאה רבה בהמשך

מכובדי, מכרים, ידידים, חברים, ובני משפחה.  ונכדים של שלומית. שלומיתי רעיתי ז"ל הובאה היום לפני שנה לקבורה, זה היום שבו נ...

Read More »

כ"א תשרי, יום השנה למות שלומיתי

03/10/15  כ' תשרי התשע"ו

שלומיתי אהובתי האחת

מחר הוא יום השנה ללכתך ממני. מחר! מה יום מיומיים? אני שואל את עצמי. אין הבדל. גם היום, כמו אתמול ולפני אתמול, ובמשך כל ימות השנה. אני מגיע לקברך ומדבר, מספר, בוכה ומתחנן שתחזרי.  לפני לכתי אני נושק לכל אחת מאותיות שמך –  " ש ל ו מ י ת". מבעד לאבן הקרה אני מרגיש בחום שפתייך, מבעד לאותיות ודרכן את חיה נושמת ואוהבת.  אנשים חסרי אמונה כמו יאיר גרבוז היהיר לא יבינו נשיקת אמת מה היא ומה כוחה.

סליחה, אני חסר נימוס. לא שאלתי לשלומך, ואיך את מרגישה שם במקום שאת בו נמצאת. כמה מצחיק וטיפשי מצדי לשואל לשלומך, כאילו אני לא יודע שאת לא בין החיים קבורה שם מתחת לגינה היפה ששתלתי על קברך.

היום כמו בכל יום אני זוכר שלומיתי שלי, איך בקשת ממני להוסיף יוד לסוף שמך ולקרוא לך שלומיתי. אני אהבתי את שמך, כן, בכל הזדמנות קראתי "שלומית". קראתי לך בשמך ללא צורך מעשי, קראתי בשמך גם כאשר היית קשובה אלי, למעשה –  אני קורא בשמך עוד היום בכל הזדמנות כמו מקשיב ליצירה מוזיקלית.  אך את בשלך, רוצה שאקרא לך שלומיתי. רק לקראת סוף ימיך,עת שכבת במחלקה האונקולוגית בעת קבלת טיפול,  גילית לי את פשר בקשתך להוסיף יוד לשמך. "אתה מבין", אמרת " האות תו בשמי היא סופית לגמרי " אם נוסיף את האות יוד נצליח לשבש את הגימטרייה של שמי ולשנות את גורלי. עוד הוספת, אולי כך גם השתבש סדר ה- א"ב בתיקיה של מלאך המוות, כך אשאר אתך בחיים עוד קצת, אתה יודע יקובי ( ב לא דגושה ) מים גנובים ימתקו", אז החלטנו יחד להוסיף לסוף שמך יוד שהוא חצי מ- אדוניי (יי), שהוא שמו המקוצר של הקדוש ברוך הוא. כן מותק, עלי להזכיר לך שמלאך המוות הערמומי תפס את התרגיל שלנו ולא נפל למלכודת. לי יש הרגשה שאלוהים נורא נפגע ונעלב ולכן סיפר למלאך המוות שהשתמשנו בחצי שמו, כאילו אלוהים ביוד אחת הוא אלוהים חסר, ואולי באמת הוא יודע דבר אחד או שנים על עצמו שאנחנו לא יודעים. את זוכרת שבקשתי ממנו סליחה בראש השנה, אפילו התפללתי כל היום, תפילתי כנראה לא התקבלה כי עלי היה לדעת שהוא, אלוהים, נורא רגיש לשמו הטוב. את ידעת שעשרת הדיברות מתחילות במצווה לאהוב את אלוהים ככתוב "ואהבת את ה' אלוהיך, בכל לבבך, ובכל מאודך", את מבינה עד כמה חסר בטחון הוא ה' אלוהינו, הוא דורש שנאהב אותו,  ואם לא אוהבים אותו או חוטאים לו הוא שומר טינה ככתוב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹוהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עוון אָבֹות עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. את זוכרת שאמרתי לך שאם נעבור את חודש אלול, חודש הסליחות, אז אולי הוא סלח. משעבר יום כיפור  ואת עוד היית לידי תקוותי שתישארי אתי עוד שנה התחזקה, גם סוכות עבר ותקוותי גדלה אך הוא שעליו אומרים את שלוש עשר המידות  לקח אותך בהושענא  רבה " יום הדין" היום האחרון בשנה לסליחה ומחילה. ממש אל רחום וחנון ,ארך אפים, רב חסד……

 הבוקר לפני שנה עוד היית בין החיים. זוכרת ששכבת במיטתנו בחלוק השינה האדום שלך, לידיך ישבו שלושת בניך קפואים ודואגים . אחד מביט על נעליו באי נוחות, השני יושב משלב את ידיו על חזהו כשומר סוד נורא שלא יודע, והשלישי מביט בוהה בטלוויזיה הכבויה כאילו רצה להגיד החיים הם הצגת טלוויזיה אחת גדולה. עמדתי לידך יחד עם דר' שגב הנפלא והטוב. השקתי אותך בכוס מים. הבטת בי בעיניך החכמות ואמרת לי "תציל אותי"' ואני עמדתי לידך חסר ישע. בקושי מצליח להפנים את הידיעה שבישר לי דר שגב הנהדר שבעוד שעות ספורות לא תחיי יותר, בעוד שעות ספורות לא אשמע את קולך שכה אהבתי לשמוע, עינייך היפות החכמות תכבינה לנצח, עוד שעות ספורות עם הפסקת פעימות ליבך האציל והרגיש, לא תהיה לי סיבה להמשיך לחיות כאן. כן באותו רגע נורא הבטת בי בעיני יצחק בן אברהם מבקשת ממני הצל אתי, אנא מצא " תחליף קורבן". הצעתי לאלוהים את עצמי קח אותי צרחתי בלי להוציא קול, קח אותי, עזוב הנערה, אך הוא בשלו רק אותך רצה. שלומיתי שלי, זה היה הרגע הנורא ביותר בחיי. בסך הכל ביקשת פעמיים שאציל אותך. פעם אחת אמרת "תציל אותי ואותם – מצביעה על שלושת ילדיך , האחד בן שש, השני בן שלוש ועוד חצי שנה, ולשלישי בקושי מלאו חצי שנה " אין מזון ובית לילדי". התגייסתי ואת כל כוחותיי, עצמי בשרי ונשמתי הקדשתי להצילך מגורלך האכזר…. הפעם עמדתי משותק מול כוחות רשע אלוהיים, המבקשים לקחת אותך ולהשאיר אותי בעולם שומם, שותק ואכזר, עולם  שבלעדיך  השמש לא זורחת מתוך שמחה וגיל אלה מתוך הרגל , גם הירח מטיל אור אך לא כזה שלאורו אוהבים מתחבקים, והכוכבים את לכתך מבכים  …….

הרדיו הפסיק את שידוריו, מודיעים על כך ששני יהודים נדקרו למוות בדרכם מהכותל הביתה. כנראה השנים הרגיזו את אלוהים והתשלום הגיע מיד. אך יקירתי ללא קשר למצבך, המצב בארץ מחורבן. אתמול הפלסטינים בני דת מוחמד רצחו זוג הורים והשאירו על פני האדמה ארבע ילדים. מסכנים הילדים. תארי לך מה משלמים הילדים בארץ המשוגעת הזו על השיגעונות  המשיחיים של הוריהם. בכלל מאז הלכת יקירתי הכל נשאר אותו דבר. ביבי פותר לעצמו בעיות ומסדר לעצמו מדינה  כמו המלך ההוא "מלך השמש" שאמר  "המדינה זה אני"

אבל אל תחשבי לרגע שהשמאלנים יצליחו להביא לשינוי. על רבים מאלה נאמר " מחריבך ומהרסייך ממך יבואו". עוד אלה מתקוטטים, ערמת הפגרים גדלה ,מספר היתומים בשני העמים גדל והשנאה אף היא מתעצמת. אבל למה לבלבל לך הראש עם פוליטיקה שכה תיעבת.

מתוקה שלי. אני מתגעגע אליך, נשמתי יוצאת אליך, אני מתגעגע לקולך אפילו את הvoice  ( הקול הפרטי שרק את אני ועוד שלושה מכירים ).אני מוכן לשמוע שלוש פעמים ביום ובלבד שתחזרי אלי. אני מנסה להגיע לשיחה עם אלוהים אך אני לא מתקבל אצלו. אני מבין שקשה להגיע אל אלוהים, עובדה אני מתפלל אליו כבר שבעים ועוד ארבע שנים והוא לא עונה. אז אנא ממך אולי תדברי עם אחד המלאכים, שיקצר את שהותי בגיהינום הזה פה עלי אדמות, שייקח אותי אליך כדי שנוכל, כמו שתמיד רצינו להמשיך יחד את חיינו לנצח בבקתה קטנה  ליד נחל קטן בערבות הנצחיים, שם גדלים התפוחים על עצים נצחיים. את תשבי על גדות הנחל, על ספסל שאני אבנה לך, ואקריא לך סיפורים מספרים נצחיים. בלילה כשגשמי ברכה מלטפים את השדות נכנס לבקתתנו הקטנה שלה גג אדום, נדליק האח בעצים נצחיים. אני אכין לך ארוחה קלה, אחר כך את תתפנקי ותבקשי שאעזור לך לחלוץ את נעלי הבית , אני בשמחה אענה לך, קופץ על ההזדמנות להביט ביופי כף רגליך הנשיים , אח"כ  ניכנס למיטתנו הקטנה הבנויה מעץ פשוט, את תיצמדי אלי חוזרת על אמירה בת ארבעים שאני גוף החימום הפרטי שלך, אני  אחבק אותך ואנשק לעינייך היפות, ואת תירדמי לצדי שקטה ובוטחת  כמו שתמיד נהגת כשעוד חיית על פני האדמה האדומה.

 

 

03/10/15  כ' תשרי התשע"ו שלומיתי אהובתי האחת מחר הוא יום השנה ללכתך ממני. מחר! מה יום מיומיים? אני שואל את עצמי. אין הבד...

Read More »

000-017   000-080   000-089   000-104   000-105   000-106   070-461   100-101   100-105  , 100-105  , 101   101-400   102-400   1V0-601   1Y0-201   1Z0-051   1Z0-060   1Z0-061   1Z0-144   1z0-434   1Z0-803   1Z0-804   1z0-808   200-101   200-120   200-125  , 200-125  , 200-310   200-355   210-060   210-065   210-260   220-801   220-802   220-901   220-902   2V0-620   2V0-621   2V0-621D   300-070   300-075   300-101   300-115   300-135   3002   300-206   300-208   300-209   300-320   350-001   350-018   350-029   350-030   350-050   350-060   350-080   352-001   400-051   400-101   400-201   500-260   640-692   640-911   640-916   642-732   642-999   700-501   70-177   70-178   70-243   70-246   70-270   70-346   70-347   70-410   70-411   70-412   70-413   70-417   70-461   70-462   70-463   70-480   70-483   70-486   70-487   70-488   70-532   70-533   70-534   70-980   74-678   810-403   9A0-385   9L0-012   9L0-066   ADM-201   AWS-SYSOPS   C_TFIN52_66   c2010-652   c2010-657   CAP   CAS-002   CCA-500   CISM   CISSP   CRISC   EX200   EX300   HP0-S42   ICBB   ICGB   ITILFND   JK0-022   JN0-102   JN0-360   LX0-103   LX0-104   M70-101   MB2-704   MB2-707   MB5-705   MB6-703   N10-006   NS0-157   NSE4   OG0-091   OG0-093   PEGACPBA71V1   PMP   PR000041   SSCP   SY0-401   VCP550   AWS-SYSOPS   CISSP   70-480   350-018   70-347   642-999   70-270   JK0-022   MB6-703   70-246   1Z0-061   70-487   70-417   300-206   400-201   2V0-620   102-400   70-480   CRISC   350-029   200-355   2V0-621   2V0-620   EX300   70-347   220-902   70-980   220-802