יעקב צור גרובר

Archives for: יולי 2015

פרק 1 הולדת שלומיתי וסיפור הנעלים של חנה – אמא של שלומית

בליל 17/08/1941בשעה 11 בלילה לערך, הגיחה לעולם, בשעה טובה,  שלומיתי  לבית פרידמן ,על בואה הכריזו פעמוני הכנסיות בירושלים  כשהם מצלצלים בפעמונים מנגינה חרישית מסתלסלת כמו אחד הנוקטורנו של שופן. בחדר הלידה שבבי"ח הדסה של על הר הצופים שרתה שמחה שעברה  ממטה למטה , מיולדת לאחות וממנה לרופאים, כולם ברכו את כולם במזל טוב, ממש כמו בסיום תפילת קבלת שבת עת המתפללים חוזרים לביתם והמלאכים מכינים עצמם לארוחת שבת לכבוד האחד שבמרומים.  מאחת המטות שבקצה עולם היולדות נשמעה שואלת אשה חרדית, שמטפחת ראש מכסה את ראשה הקירח, ווס איז דוס דאר משיח איז גקומן? רצתה להגיד בעברית " מה קרה כאן המשיח הגיע" ? לא המשיח אבל ילדה שאצבע אלוקים עליה, ענו לה בלחישה כל המלאכים הטובים שהגיעו מככר החתולות ,שכן עלינו לדעת שלא בכל יום מאפשר הקדוש ברוך הוא למלאכים לבקר בירושלים שלא לדבר על כיכר החתולות. ולא בכל יום מזדמנת להם לידה של מלאכית קטנה כמו שלומיתי החמודה. לא הלאה אותכם הקוראים בלידת שלומית שכן כל סיפורי הוא הודותיה, הנסיכה. ובכן אני בן זוגה נולדתי במזל פחות טוב, באותו בית חולים, 4 שעות מאוחר יותר לאורו של  יום 18/08/1941. השם שנתנו לי אבותיי הוא יעקב. לזכר המעקב שעקבתי אחרי מלכתי הקטנה שלומיתי, במשך תשעה חודשים וארבע שעות. המלאכים שעוד לא התפזרו נגשו למטתי וברכו אותי בברכת המזווג זיווגים בעודם מותחים סרט משי כחלחל בין מיטתה למטתי ומכריזים עלינו כעל אח ואחות קוסמיים שזווגו ביד אלוהים. וכך כפי הנראה כבר משעות חיינו הראשונות יועדנו זו לזה, אך לא ידענו כמה תלאות עוד יעברו עד שאענוד את טבעת הנשואים על אצבעה היפה. .

שלומיתי נולדה לחנה וזליג פרידמן, אידיאליסטים ציוניים. הם היו צעירים שברחו מביתם להגשים את ייעודם הציוני. השניים עלו בעליה השלישית, הוא, זליג, נשלח לקיבוץ יגור והיא, חנה, נשלחה לרמת רחל. הגורל הארץ ישראלי, הקלגאסים האנגלים ,המאורעות ומוסדות הקיבוצים הפגישו בין בני הזוג שהתחתנו בשעה טובה ועברו לגור בקיבוץ רמת רחל. הזוג הצעיר קיבל למגוריו אוהל שאותו הם חלקו עם זוג אחר שהתחתן באותו יום. את לילות אהבתם הם בילו בגורן או ביקבים של רמת רחל. הכל הלך למישרין בין בני הזוג עד אותו יום מר ונמהר שבו הוחלט באספה הכללית של הקיבוץ, שחנה תתחלק בנעלי השבת שלה עם עולה חדשה שהגיע לקיבוץ יחפה.

ההחלטה, לקחת את נעלי השבת של חנלה, התקבלה על חודו של קול. אך לא חנל'ה, בת שלומה לובישס תוותר בגלל חודו של קול ,על נעלי השבת שלה. אספת הקיבוץ עוד לא התפזרה כשקמה חנה הקטנה והיפה מאוד, והודיע קבל עם וקיבוץ שעם נעליה לא תתחלק עם איש. עד כאן צעקה, לא אתן לאף אחת מהקיבוץ לדחוף את רגילה  לנעלי, הכריזה. שקט נפל באספה, מרד צעקה סוניה מוורשה, חוסר משמעת צעק חיים הרפתן, בולשביקית סיננה מבין שפתיה רוחה, קפיטליסטית עוכרת ישראל, כזו מהומה אמרה המתחסדת חסיה גורביץ, הקולות בעד ונגד הלכו והתגברו עד שהקול של חנל'ה התגבר מעל קול ההמון, שקט נפל בצריף חדר האוכל כשחנל'ה חזרה על דבריה "לא לא אתן נעלי צעקה" ועיניה הכחולות ירקו אש כחולה כזו שאלוהים יורה רק ביום הכיפורים כשהוא בא חשבון עם הראויים לעונש מיתה. ובהמשך למשפט "לא אתן את נעלי "ממש בהמשך לאותו משפט מבלי לפסק בפסיק או נקודה הודיע לזליג בעלה ולאספה הכללית שהם הזוג פרידמן עוזבים עוד הלילה את רמת רחל, אמרה לקחה בידה העדינה את כף ידו הגברית מאוד של זליג בעלה הבנאי ויצאו מחדר האוכל זגופים כשנעלי השבת בידי חנהל'ה. את לילם הראשון עשו אצל מחמוד הבנאי מצור באחר. ועל יומם השני אספר לכם מחר. חשוב שנזכור שעד היום, כשהקיבוץ דן במסגרת האספה הכללית או בוויכוחים אידיאולוגיים בעניינים עקרוניים, כמו חלוקת רכוש, נזהרים כולם לא להזכיר את נעלי השבת של חנל'ה. עוד ידוע הוא מהמבוגרים המזהירים את הילדים שלא להחליף נעלים  עם ילדים או חברים אחרים

ABM_4844

בליל 17/08/1941בשעה 11 בלילה לערך, הגיחה לעולם, בשעה טובה,  שלומיתי  לבית פרידמן ,על בואה הכריזו פעמוני הכנסיות בירושלים...

Read More »

פרק 2 חנה וזליג עוזבים את הקיבוץ

כמסופר בפרק הקודם, זליג וחנה עזבו את הקיבוץ כשכף ידו המסוקסת בכף ידה העדינה וכל אחד מהם מחזיק בכף ידו הפנויה, היא את נעלי השבת והוא חבילה קטנטנה שבה היו מקופלים בגדיהם. בבוקר , לאחר שאכלו ושתו מתקרובת שמחמוד, הבנאי, הגיש להם. מבלי לחגוג את יום עצמאותם הראשון יצאו לעיר הגדולה. היא לחפש דירה והוא לחפש עבודה. חנה הלכה ברגל מצור בחר עלתה לדרך חברון עברה את תלפיות חלפה על פני תחנת הרכבת עלתה במעלה רח' יוליאן, היום המלך דוד הגיעה עייפה וצמאה למאה שערים. שם בשוק פגשה חנה יהודייה ושאלה אותה באידיש, שהייתה שגורה בפיה עוד מבית אמה בגולה, גברת היכן אני יכולה לשכור דירה לי ולבעלי. הזקנה המקומית כנראה מבנות קהילת "תולדות אהרון" או נטורי קרטא, היא הייתה לבושת שחורים, שביס שחור כיסה את ראשה, הביטה בעיניים הכחולות  של חנה וענתה בשאלה "ואס דו ביסט החלוצקה" ובעברית "האם את חלוצה" כן ענתה חנל'ה מסתירה את רעבה וצימאונה. לכי לחנות של דבורה הצדקת, תגידי לה ששורה עינדה (שם שפרושו בעברית שרה אילה), שלחה אותך. והחשוב ביותר תגידי לה שאת שומרת שבת וכשרות. היא תמצא לך דירה. חנה, כמעט מעולפת מרעב וצמא, נגשה לחנות המכולת של דבורה הצדקת, זו הושיבה אותה בכוך שנקרא חנות, השקתה את חנל'ה במים ששמרה בג'רה, כד חרס ערבי עשוי חימר, בצעה  פיתה חמה שזה עתה הגיע מהמאפיה של אשר האופה ונתנה לחנה, יחד עם חנה ברכה על המים " שהכל נעשה בדברו" והמוציא  על הלחם, עוד לא הספיקה העברה האחרונה להדאדות באויר השוק, כבר החלה חנל'ה העדינה לאכול בשקיקה. לנוכח טוב ליבה של הצדקת והבטן המתמלאת נקשרו דמעות תודה ,רווחה, והצלה בקצות העיניים הכחולות. הצדקת, שאף לה היו עיניים כחולות כמו השמיים של ירושלים ביום שישי לפני כניסת השבת. קראה לילדה שעברה בשוק לחשה לה ביידיש כתובת ושלחה את השניים, חנל'ה והילדה, לדירה של חווה ליאה ( חווה לאה ) הגיבנת.  שם הראתה לה הזקנה את מה שאמור להיות הבית של חנה וזליג לשנה הקרובה.

השבוע אספר ואתאר בפניכם את השכונה, הדירה והבית שבו גרו הורי שלומית בדרכם הראשונה בירושלים.. גם אספר את הקורות את זליג באותו יום, איך נפגשו ומה אמרו זה לזו ומה מכל אלה, ספגה וקבלה שלומיתי שלי, זו שהדמיון בינה לבין אמא חנה היה כה גדול שכאשר שלומיתי בקרה ברחובות מאה שערים היו זקנים שחשבו שחנל'ה חזרה לספר את סיפור נעלי השבת שבזכותם חזרה להיות שומרת שבת וכשרות.

ABM_4849       ABM_4852

 

 

בליל 17/08/1941בשעה 11 בלילה לערך, הגיחה לעולם, בשעה טובה,  שלומיתי  לבית פרידמן ,על בואה הכריזו פעמוני הכנסיות בירושלים  כשהם מצלצלים בפעמונים מנגינה חרישית מסתלסלת כמו אחד הנוקטורנו של שופן. בחדר הלידה שבבי"ח הדסה של על הר הצופים שרתה שמחה שעברה  ממטה למטה , מיולדת לאחות וממנה לרופאים, כולם ברכו את כולם במזל טוב, ממש כמו בסיום תפילת קבלת שבת עת המתפללים חוזרים לביתם והמלאכים מכינים עצמם לארוחת שבת לכבוד האחד שבמרומים.  מאחת המטות שבקצה עולם היולדות נשמעה שואלת אשה חרדית, שמטפחת ראש מכסה את ראשה הקירח, ווס איז דוס דאר משיח איז גקומן? רצתה להגיד בעברית " מה קרה כאן המשיח הגיע" ? לא המשיח אבל ילדה שאצבע אלוקים עליה, ענו לה בלחישה כל המלאכים הטובים שהגיעו מככר החתולות ,שכן עלינו לדעת שלא בכל יום מאפשר הקדוש ברוך הוא למלאכים לבקר בירושלים שלא לדבר על כיכר החתולות. ולא בכל יום מזדמנת להם לידה של מלאכית קטנה כמו שלומיתי החמודה. לא הלאה אותכם הקוראים בלידת שלומית שכן כל סיפורי הוא הודותיה, הנסיכה. ובכן אני בן זוגה נולדתי במזל פחות טוב, באותו בית חולים, 4 שעות מאוחר יותר לאורו של  יום 18/08/1941. השם שנתנו לי אבותיי הוא יעקב. לזכר המעקב שעקבתי אחרי מלכתי הקטנה שלומיתי, במשך תשעה חודשים וארבע שעות. המלאכים שעוד לא התפזרו נגשו למטתי וברכו אותי בברכת המזווג זיווגים בעודם מותחים סרט משי כחלחל בין מיטתה למיטתי ומכריזים עלינו כעל אח ואחות קוסמיים שזווגו ביד אלוהים. וכך כפי הנראה כבר משעות חיינו הראשונות יועדנו זו לזה, אך לא ידענו כמה תלאות עוד יעברו עד שאענוד את טבעת הנשואים על אצבעה היפה. .

שלומיתי נולדה לחנה וזליג פרידמן, אידיאליסטים ציוניים. הם היו צעירים שברחו מביתם להגשים את ייעודם הציוני. השניים עלו בעליה השלישית, הוא, זליג, נשלח לקיבוץ יגור והיא, חנה, נשלחה לרמת רחל. הגורל הארץ ישראלי, הקלגסים האנגלים ,המאורעות ומוסדות הקיבוצים הפגישו בין בני הזוג שהתחתנו בשעה טובה ועברו לגור בקיבוץ רמת רחל. הזוג הצעיר קיבל למגוריו אוהל שאותו הם חלקו עם זוג אחר שהתחתן באותו יום. את לילות אהבתם הם בילו בגורן או ביקבים של רמת רחל. הכל הלך למישרין בין בני הזוג עד אותו יום מר ונמהר שבו הוחלט באספה הכללית של הקיבוץ, שחנה תתחלק בנעלי השבת שלה עם עולה חדשה שהגיע לקיבוץ יחפה.

ההחלטה, לקחת את נעלי השבת של חנלה, התקבלה על חודו של קול. אך לא חנל'ה, בת שלומה לובישס תוותר בגלל חודו של קול ,על נעלי השבת שלה. אספת הקיבוץ עוד לא התפזרה כשקמה חנה הקטנה והיפה מאוד, והודיע קבל עם וקיבוץ שעם נעליה לא תתחלק עם איש. עד כאן צעקה, לא אתן לאף אחת מהקיבוץ לדחוף את רגילה  לנעלי, הכריזה. שקט נפל באספה, מרד צעקה סוניה מוורשה, חוסר משמעת צעק חיים הרפתן, בולשביקית סיננה מבין שפתיה רוחה, קפיטליסטית עוכרת ישראל, כזו מהומה אמרה המתחסדת חסיה גורביץ, הקולות בעד ונגד הלכו והתגברו עד שהקול של חנל'ה התגבר מעל קול ההמון, שקט נפל בצריף חדר האוכל כשחנל'ה חזרה על דבריה "לא לא אתן נעלי צעקה" ועיניה הכחולות ירקו אש כחולה כזו שאלוהים יורה רק ביום הכיפורים כשהוא בא חשבון עם הראויים לעונש מיתה. ובהמשך למשפט "לא אתן את נעלי "ממש בהמשך לאותו משפט מבלי לפסק בפסיק או נקודה הודיע לזליג בעלה ולאספה הכללית שהם הזוג פרידמן עוזבים עוד הלילה את רמת רחל, אמרה לקחה בידה העדינה את כף ידו הגברית מאוד של זליג בעלה הבנאי ויצאו מחדר האוכל זגופים כשנעלי השבת בידי חנהל'ה. את לילם הראשון עשו אצל מחמוד הבנאי מצור באחר. ועל יומם השני אספר לכם מחר. חשוב שנזכור שעד היום, כשהקיבוץ דן במסגרת האספה הכללית או בוויכוחים אידיאולוגיים בעניינים עקרוניים, כמו חלוקת רכוש, נזהרים כולם לא להזכיר את נעלי השבת של חנל'ה. עוד ידוע הוא מהמבוגרים המזהירים את הילדים שלא להחליף נעלים  עם ילדים או חברים אחרים.

ABM_4844

 

 

 

 

 

 

כמסופר בפרק הקודם, זליג וחנה עזבו את הקיבוץ כשכף ידו המסוקסת בכף ידה העדינה וכל אחד מהם מחזיק בכף ידו הפנויה, היא את נעל...

Read More »

000-017   000-080   000-089   000-104   000-105   000-106   070-461   100-101   100-105  , 100-105  , 101   101-400   102-400   1V0-601   1Y0-201   1Z0-051   1Z0-060   1Z0-061   1Z0-144   1z0-434   1Z0-803   1Z0-804   1z0-808   200-101   200-120   200-125  , 200-125  , 200-310   200-355   210-060   210-065   210-260   220-801   220-802   220-901   220-902   2V0-620   2V0-621   2V0-621D   300-070   300-075   300-101   300-115   300-135   3002   300-206   300-208   300-209   300-320   350-001   350-018   350-029   350-030   350-050   350-060   350-080   352-001   400-051   400-101   400-201   500-260   640-692   640-911   640-916   642-732   642-999   700-501   70-177   70-178   70-243   70-246   70-270   70-346   70-347   70-410   70-411   70-412   70-413   70-417   70-461   70-462   70-463   70-480   70-483   70-486   70-487   70-488   70-532   70-533   70-534   70-980   74-678   810-403   9A0-385   9L0-012   9L0-066   ADM-201   AWS-SYSOPS   C_TFIN52_66   c2010-652   c2010-657   CAP   CAS-002   CCA-500   CISM   CISSP   CRISC   EX200   EX300   HP0-S42   ICBB   ICGB   ITILFND   JK0-022   JN0-102   JN0-360   LX0-103   LX0-104   M70-101   MB2-704   MB2-707   MB5-705   MB6-703   N10-006   NS0-157   NSE4   OG0-091   OG0-093   PEGACPBA71V1   PMP   PR000041   SSCP   SY0-401   VCP550   AWS-SYSOPS   CISSP   70-480   350-018   70-347   642-999   70-270   JK0-022   MB6-703   70-246   1Z0-061   70-487   70-417   300-206   400-201   2V0-620   102-400   70-480   CRISC   350-029   200-355   2V0-621   2V0-620   EX300   70-347   220-902   70-980   220-802