יעקב צור גרובר

Category: שלומית צור ז"ל עמוד זכרון

הוקרא בערב "תפילה – שלא ייגמר לעולם" לזכרה של שלומית צור

מכובדי, מכרים, ידידים, חברים, ובני משפחה.  ונכדים של שלומית.

שלומיתי רעיתי ז"ל הובאה היום לפני שנה לקבורה, זה היום שבו נוהגים היהודים להגיד יזכור ואלו אנחנו נזכור את שלומית המיוחדת בדרך שלה, דרך השירה והאומנות.

שלומית הייתה חברה בעמותת "שיר עד". וידידה קרובה של אתי ירוחמי, מייסדת העמותה והרוח החיה בה. אתי הכירה וידעה את גודל האהבה של שלומית לשירה העברית, לשפה ולאומנות בכלל. לכן,  הציע לי  שערב זה, שאותו מפיקה העמותה, יתקיים לזכרה של שלומית, וכי הכנסותיו בתוספת תרומה כספית נכבדה שלי יוקדשו למיזם מוזיקלי אינטרנטי לזכרה. מיד הסכמתי בבחינת נעשה ונשמע. המיזם נועד לקרב את הדור הצעיר אל היצירות המופלאות של הזמר העברי. במסגרתו, תחדש עמותת "שיר עד" 10 שירים, מהקלאסיקות הנשכחות של הזמר העברי. השירים יעובדו מחדש ברוח הזמן, יוקלטו ויצולמו, תוך שילוב ציוריה של שלומית רעייתי בתוכם. השירים יפורסמו בערוץ היוטיוב של עמותת "שיר עד" ויהוו חלק מפרויקט שיר השירים העברי ויהיו חופשיים לצפייה ולשימוש לעולמי עד של הציבור הרחב.

נעלה היום את זכר זוגתי שלצידה חייתי במשך 41 ועוד שנים.  שלומית גדלה כבתם השלישית של חנה וזליג פרידמן, חלוצים וציונים מאמינים. היא גדלה בבית פועלים קטן וצנוע, עטופה בטבע בראשיתי שבכפר אז"ר, שם בבית הציוני הקפידו לדבר עברית, חנה האם שרה וכתבה בעברית והרבתה לקרוא ולהקריא לילדיה ספרות ושירה בעברית. אמא חנה הדביקה באהבתה לשירה ולשפה את בתה שלומית ויתר ילדיה. כך יצא ששלומית הילדה  כתבה שירה ופרוזה, שרה ושמעה בחדווה שירה עברית עוד לפני היותה ציירת ופסלת, היא ידעה ואהבה את השפה העברית והקפידה להתבטא בה. שלומית שהייתה בעלת לשון חדה ונוקבת השתמשה בעברית בשנינות ובהומור רב וחכם. כשהתבגרה הפכה להיות  אומנית רב גונית וברוכת כישרונות.,

כבר בגיל צעיר היא התקבלה לבי"ס לציור ופיסול בצלאל והייתה האומנית הצעירה ביותר להתקבל לבית הספר החשוב הזה. בצבא היא שירתה בלהקת פיקוד מרכז יחד עם צדי צרפתי, שייקה לוי מהגשש החיוור ועוד. עם שחרורה היא החלה לעבוד בחברת לנוי ובה כראש צוות ייצרה את הוויטרז'ים של שגאל, ובהנחיית שגל בכבודו ובעצמו. הוויטרז'ים האלה מפארים את כנסת ישראל וכן את בית הכנסת בבי"ח הדסה. במקביל הצטרפה שלומית ללהקת הפנטומימה של קלוד קיפניס, תלמידו האהוב של מרסל מרסו, והופיעה בכל הארץ כעילוי מבטיח. שלומית נישאה, המשיכה לכל אורך השנים לצייר, לפסל, לכתוב ולנגן בחלילית. אך את עיקר זמנה הקדישה למשפחתה, לילדיה, ולנכדיה האהובים . בציורים, בפסלים ובתערוכות הרבות שבהן הציגה, היא הטביעה את חותמה האישי וביטאה בשפתה את אהבתה לבית, למשפחה, לטבע, לאיכות הסביבה ולנוף הישראלי. סדרה מציוריה שנקראה "סימני טבע", זכתה לתשבחות הן במדורי האמנות שבעיתונות , ברדיו ובטלוויזיה התערוכה אף הוקרנה במשך חצי שנה במטוסי אל על.

שלומית תמיד טענה  באוזני שלא כל מי שיודע לצייר הוא צייר, רק לאחרונה, עת בקרתי במוזיאון וינסנט ואן גוך באמסטרדם, גיליתי ששלומית ניהלה רומן ארוך שנים עם רוחו של וינסנט מבררת ובודקת אצל המסטר הגדול מהו סוד הקסם של ציוריו, ובאמת, ניתן לראות בחלק מעבודותיה כמו שדות התבואה שלה, קיני ציפורים, וציור חדרו של ואן גוך  ניסיון לרדת לעומק נפש הציר  . אהבתה ולדאגתה לילדיה האופנוענים באו לידי ביטויי בסדרה סוראליסטית של ציורים אופנוענים שקובצו בתערוכה גדולה בבית  ציוני אמריקה שנקראה "עקבות רוכבים".

אהבתה של שלומית למולדת ולציונות הייתה בלתי מתפשרת . כך למשל, כשעסקיי הביאו אותי לבנות מפעל בסאן דיאגו שבקליפורניה שאלתי את שלומיתי אם תסכים לגור שם. הנה זאת הייתה תשובתה האופיינית : "האם אוכל לקרוא בכל בוקר עיתון בעברית? והמשיכה בלי לחכות לתשובתי ואם אפתח את הרדיו אשמע שירה עברית? ומה יקרה כשאלך לירקן, האם הירקן יבין כאשר אשאל בעברית בכמה קילו העגבניות?" עניתי "לא את הרי יודעת שלא יהיה לא מני ולא מקצתי". אז הביטה בי בעיניה החכמות ואמרה: "חמוד שלי אז אני מוותרת. והמשיכה, טובה לי פת חרבה וקומץ זיתים בארץ ישראל מאשר שור אבוס אמריקאי". ואכן, כפי שאתם מבינים, נשארנו בארץ.

תיארתי לכם ידידי על אפס קוצו של פסיק  ממי שהייתה רעיתי שלומיתי אהובתי האחת . אני יכול להמשיך ולהפליג בסיפורים עליה, בדיחותיה חכמותיה אמירותיה החכמות והשנונות אך כאמור המארגנים הכניסו אותי לסד של זמן. לכן ברשותכם אגזול דקה נוספת מזמנכם כדי להודות. קודם לחברים הקרובים שיום יום מתקשרים, דואגים, שואלים מזמינים ומושיטים עזרה.

אני מבקש להודות לזאביק ראש העיר שהבטיח וגם קיים.

לרונית וינטראוב סגנית ראש העיר שלוותה בדאגה את שלומית לאורך כל שנות מחלתה.

לד"ר קיטאי מנהלת פנימית ג בבי"ח מאיר לסגניתה דר רות הדרי שטיפלו בשלומית במקצועיות באהבה וחמלה אין קץ אני מבקש להודות  לדר יגאל דרור סגן מנהל מח אונקולוגיה שליווה את שלומית כאח וכחבר במשך 14 שנות חוליה.

אני מבקש לתת חיבוק מיוחד לד"ר שלמה שגב, איש ורופא וקסם של אדם  שהיה ליד מיטת שלומית כל הזמן. תודה מיוחדת לאתי ירוחמי שעזרה לי כאוצרת התערוכה כמובן תודה לעמותת "שיר עד תודה לכולכם על שהנכם שותפים לערב זה ולמיזם הציוני החשוב שיופק לזכרה של שלומיתי שלי. ערב טוב והנאה רבה בהמשך

מכובדי, מכרים, ידידים, חברים, ובני משפחה.  ונכדים של שלומית. שלומיתי רעיתי ז"ל הובאה היום לפני שנה לקבורה, זה היום שבו נ...

Read More »

כ"א תשרי, יום השנה למות שלומיתי

03/10/15  כ' תשרי התשע"ו

שלומיתי אהובתי האחת

מחר הוא יום השנה ללכתך ממני. מחר! מה יום מיומיים? אני שואל את עצמי. אין הבדל. גם היום, כמו אתמול ולפני אתמול, ובמשך כל ימות השנה. אני מגיע לקברך ומדבר, מספר, בוכה ומתחנן שתחזרי.  לפני לכתי אני נושק לכל אחת מאותיות שמך –  " ש ל ו מ י ת". מבעד לאבן הקרה אני מרגיש בחום שפתייך, מבעד לאותיות ודרכן את חיה נושמת ואוהבת.  אנשים חסרי אמונה כמו יאיר גרבוז היהיר לא יבינו נשיקת אמת מה היא ומה כוחה.

סליחה, אני חסר נימוס. לא שאלתי לשלומך, ואיך את מרגישה שם במקום שאת בו נמצאת. כמה מצחיק וטיפשי מצדי לשואל לשלומך, כאילו אני לא יודע שאת לא בין החיים קבורה שם מתחת לגינה היפה ששתלתי על קברך.

היום כמו בכל יום אני זוכר שלומיתי שלי, איך בקשת ממני להוסיף יוד לסוף שמך ולקרוא לך שלומיתי. אני אהבתי את שמך, כן, בכל הזדמנות קראתי "שלומית". קראתי לך בשמך ללא צורך מעשי, קראתי בשמך גם כאשר היית קשובה אלי, למעשה –  אני קורא בשמך עוד היום בכל הזדמנות כמו מקשיב ליצירה מוזיקלית.  אך את בשלך, רוצה שאקרא לך שלומיתי. רק לקראת סוף ימיך,עת שכבת במחלקה האונקולוגית בעת קבלת טיפול,  גילית לי את פשר בקשתך להוסיף יוד לשמך. "אתה מבין", אמרת " האות תו בשמי היא סופית לגמרי " אם נוסיף את האות יוד נצליח לשבש את הגימטרייה של שמי ולשנות את גורלי. עוד הוספת, אולי כך גם השתבש סדר ה- א"ב בתיקיה של מלאך המוות, כך אשאר אתך בחיים עוד קצת, אתה יודע יקובי ( ב לא דגושה ) מים גנובים ימתקו", אז החלטנו יחד להוסיף לסוף שמך יוד שהוא חצי מ- אדוניי (יי), שהוא שמו המקוצר של הקדוש ברוך הוא. כן מותק, עלי להזכיר לך שמלאך המוות הערמומי תפס את התרגיל שלנו ולא נפל למלכודת. לי יש הרגשה שאלוהים נורא נפגע ונעלב ולכן סיפר למלאך המוות שהשתמשנו בחצי שמו, כאילו אלוהים ביוד אחת הוא אלוהים חסר, ואולי באמת הוא יודע דבר אחד או שנים על עצמו שאנחנו לא יודעים. את זוכרת שבקשתי ממנו סליחה בראש השנה, אפילו התפללתי כל היום, תפילתי כנראה לא התקבלה כי עלי היה לדעת שהוא, אלוהים, נורא רגיש לשמו הטוב. את ידעת שעשרת הדיברות מתחילות במצווה לאהוב את אלוהים ככתוב "ואהבת את ה' אלוהיך, בכל לבבך, ובכל מאודך", את מבינה עד כמה חסר בטחון הוא ה' אלוהינו, הוא דורש שנאהב אותו,  ואם לא אוהבים אותו או חוטאים לו הוא שומר טינה ככתוב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹוהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עוון אָבֹות עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. את זוכרת שאמרתי לך שאם נעבור את חודש אלול, חודש הסליחות, אז אולי הוא סלח. משעבר יום כיפור  ואת עוד היית לידי תקוותי שתישארי אתי עוד שנה התחזקה, גם סוכות עבר ותקוותי גדלה אך הוא שעליו אומרים את שלוש עשר המידות  לקח אותך בהושענא  רבה " יום הדין" היום האחרון בשנה לסליחה ומחילה. ממש אל רחום וחנון ,ארך אפים, רב חסד……

 הבוקר לפני שנה עוד היית בין החיים. זוכרת ששכבת במיטתנו בחלוק השינה האדום שלך, לידיך ישבו שלושת בניך קפואים ודואגים . אחד מביט על נעליו באי נוחות, השני יושב משלב את ידיו על חזהו כשומר סוד נורא שלא יודע, והשלישי מביט בוהה בטלוויזיה הכבויה כאילו רצה להגיד החיים הם הצגת טלוויזיה אחת גדולה. עמדתי לידך יחד עם דר' שגב הנפלא והטוב. השקתי אותך בכוס מים. הבטת בי בעיניך החכמות ואמרת לי "תציל אותי"' ואני עמדתי לידך חסר ישע. בקושי מצליח להפנים את הידיעה שבישר לי דר שגב הנהדר שבעוד שעות ספורות לא תחיי יותר, בעוד שעות ספורות לא אשמע את קולך שכה אהבתי לשמוע, עינייך היפות החכמות תכבינה לנצח, עוד שעות ספורות עם הפסקת פעימות ליבך האציל והרגיש, לא תהיה לי סיבה להמשיך לחיות כאן. כן באותו רגע נורא הבטת בי בעיני יצחק בן אברהם מבקשת ממני הצל אתי, אנא מצא " תחליף קורבן". הצעתי לאלוהים את עצמי קח אותי צרחתי בלי להוציא קול, קח אותי, עזוב הנערה, אך הוא בשלו רק אותך רצה. שלומיתי שלי, זה היה הרגע הנורא ביותר בחיי. בסך הכל ביקשת פעמיים שאציל אותך. פעם אחת אמרת "תציל אותי ואותם – מצביעה על שלושת ילדיך , האחד בן שש, השני בן שלוש ועוד חצי שנה, ולשלישי בקושי מלאו חצי שנה " אין מזון ובית לילדי". התגייסתי ואת כל כוחותיי, עצמי בשרי ונשמתי הקדשתי להצילך מגורלך האכזר…. הפעם עמדתי משותק מול כוחות רשע אלוהיים, המבקשים לקחת אותך ולהשאיר אותי בעולם שומם, שותק ואכזר, עולם  שבלעדיך  השמש לא זורחת מתוך שמחה וגיל אלה מתוך הרגל , גם הירח מטיל אור אך לא כזה שלאורו אוהבים מתחבקים, והכוכבים את לכתך מבכים  …….

הרדיו הפסיק את שידוריו, מודיעים על כך ששני יהודים נדקרו למוות בדרכם מהכותל הביתה. כנראה השנים הרגיזו את אלוהים והתשלום הגיע מיד. אך יקירתי ללא קשר למצבך, המצב בארץ מחורבן. אתמול הפלסטינים בני דת מוחמד רצחו זוג הורים והשאירו על פני האדמה ארבע ילדים. מסכנים הילדים. תארי לך מה משלמים הילדים בארץ המשוגעת הזו על השיגעונות  המשיחיים של הוריהם. בכלל מאז הלכת יקירתי הכל נשאר אותו דבר. ביבי פותר לעצמו בעיות ומסדר לעצמו מדינה  כמו המלך ההוא "מלך השמש" שאמר  "המדינה זה אני"

אבל אל תחשבי לרגע שהשמאלנים יצליחו להביא לשינוי. על רבים מאלה נאמר " מחריבך ומהרסייך ממך יבואו". עוד אלה מתקוטטים, ערמת הפגרים גדלה ,מספר היתומים בשני העמים גדל והשנאה אף היא מתעצמת. אבל למה לבלבל לך הראש עם פוליטיקה שכה תיעבת.

מתוקה שלי. אני מתגעגע אליך, נשמתי יוצאת אליך, אני מתגעגע לקולך אפילו את הvoice  ( הקול הפרטי שרק את אני ועוד שלושה מכירים ).אני מוכן לשמוע שלוש פעמים ביום ובלבד שתחזרי אלי. אני מנסה להגיע לשיחה עם אלוהים אך אני לא מתקבל אצלו. אני מבין שקשה להגיע אל אלוהים, עובדה אני מתפלל אליו כבר שבעים ועוד ארבע שנים והוא לא עונה. אז אנא ממך אולי תדברי עם אחד המלאכים, שיקצר את שהותי בגיהינום הזה פה עלי אדמות, שייקח אותי אליך כדי שנוכל, כמו שתמיד רצינו להמשיך יחד את חיינו לנצח בבקתה קטנה  ליד נחל קטן בערבות הנצחיים, שם גדלים התפוחים על עצים נצחיים. את תשבי על גדות הנחל, על ספסל שאני אבנה לך, ואקריא לך סיפורים מספרים נצחיים. בלילה כשגשמי ברכה מלטפים את השדות נכנס לבקתתנו הקטנה שלה גג אדום, נדליק האח בעצים נצחיים. אני אכין לך ארוחה קלה, אחר כך את תתפנקי ותבקשי שאעזור לך לחלוץ את נעלי הבית , אני בשמחה אענה לך, קופץ על ההזדמנות להביט ביופי כף רגליך הנשיים , אח"כ  ניכנס למיטתנו הקטנה הבנויה מעץ פשוט, את תיצמדי אלי חוזרת על אמירה בת ארבעים שאני גוף החימום הפרטי שלך, אני  אחבק אותך ואנשק לעינייך היפות, ואת תירדמי לצדי שקטה ובוטחת  כמו שתמיד נהגת כשעוד חיית על פני האדמה האדומה.

 

 

03/10/15  כ' תשרי התשע"ו שלומיתי אהובתי האחת מחר הוא יום השנה ללכתך ממני. מחר! מה יום מיומיים? אני שואל את עצמי. אין הבד...

Read More »

באמסטרדם התברר לי כי לאשתי היה מאהב

באמסטרדם התברר לי כי לאשתי היה מאהב

מעשה שהיה כך היה. בעת אחד מביקורי אצל אורה ואמיר חברינו הטובים סיפרה לי אורה כי באחד מביקורי שלומיתי שלי, אצל אורה ואמיר בצרפת שם שהו בשליחות המדינה, ביקשה שלומית לראות את קברו של ואן גוך בכפר הציורי אובר-סור-אואז (Auvers sur Oise) מרוחק כ שלושים ק"מ מפריז . על פי סיפורה של אורה הביקור בכפר יצא מיד לפועל ביום ראשון הקרוב שהוא יום שבתון לצרפתים. במהלך הביקור  בין האתרים המוכרים מציורי ואן גוך בכפר  נראתה שלומית נרגשת, ועצורה ולא התבדחה כדרכה. השלושה עברו בכפר היפה לא פסחו על אף אתר שהיה לו קשר לואן גוך כשפניהם מועדות לבית הקברות המקומי. השלושה נגשו לקבר ואן גוך ואחיו טאו. קבר האחים לבית ואן גוך נראה מוזנח ונראה שהעשבים לא נוכשו והקבר לא טופל. להפתעת אורה החלה שלומיתי שלי לנקש את העשבים ולנקות הקברים באהבה ובשקידה, רק כששלומית סימה את הניקיון שמו השלושה את פעמיהם חזרה לפריז כששלומית חוזרת לעצמה ומספרת אנקדוטות ובדיחות .

מאז שאורה סיפרה לי את הסיפור סערה רוחי, מקנאת אוהב, כשאני אומר לעצמי חייתי ליד שלומיתי שלי ארבעים ואחת שנים ועוד שישה חודשים ולא ידעתי כלל על יחסה המיוחד לוינסנט. בחג ראש השנה האחרון הוזמנתי ע"י בני רועי לבקר בהולנד, זו הייתה הזדמנות להקדיש זמן לואן גוך ועבודותיו ובאותו זמן לנסות ולהבין מה הייתה מערכת היחסים בין אשתי לאותו וינסנט ואן גוך שחי בסוף המאה התשע עשרה. כך מצאתי את עצמי מבקר במוזאון "ואן גוך" באמסטרדם.

המוזאון מכיל ארבע קומות ובכולן מוצגים עבודות של האומן ההולנדי. לא אלאה אותך הקורא בפרוט העבודות המוצגות במוזיאון ואגש ישר לעניין. ובכן הקשר הראשון בין שלומית לואן גוך התגלה לי כבר בקומה הראשונה שם התברר כי ואן גוך בדיוק כמו שלומיתי שלי חיפשו דרך חדשה שבה יוכלו להביע את עצמם ורעיונותיהם. כך נראה שדה חיטה ששניהם ציירו במריחות עדינות של כתמי צבע שיוצרים שדה חיטה הנעה ברוח קלילה, הדמיון בין העבודות מדהים ומגלה יכולת ודמיון מפליא. בקומה השנייה של התערוכה הוצג ציור חדרו של ואן גוך. בדמיוני ראיתי את אותו נושא הציור שצויר ע"י  שלומיתי. למרות הדמיון בין הציורים נראה בעליל ששלומית היטיבה להבין ולבטא את מצב רוחו העכור של וינסנט. שלומית  מצליחה בעזרת מריחות צבע בהירים להעביר תחושה של נפש מסוכסכת המחפשת תכלית. כשעמדתי מביט בציור של ואן גוך נזכרתי שהיא אמרה לי באחד הפעמים שבהם ישבנו מחובקים יחד על הספה, מביטים יחד האלבום ציורים של אחד המאסטרים " אני מחפשת את עצמי ודרכי בציור ממש כמו וינסנט" . הקשר בין אשתי לוינסנט הלך והתברר כשראיתי והשוויתי את עבודות קיני הציפורים  של השניים . אני כמובן לא אובייקטיבי אך ארבעים שנות הסתכלות בעבודות של אשתי וציירים אחרים נתנה בידי את היכולת  לשפוט. אין כל ספק שהציורים של רעייתי המיוחדת עלו על אלה של ואן גוך. יש בציורי קני הציפורים של שלומיתי הרבה אהבה למשפחה, לגוזלים ולגוזלי גוזלים, בעוד שקיני הציפורים של ואן גווך עקרים, חלולים ומחפשים משהו שכנראה לא היה לו. פסל בת-שבע באמבטיה של ואן גוך היה רציני וחדור אמונה בסיפורי הברית הישנה, ואילו בת שבע באמבט של שלומיתי היה עליז ומלא הומור , והתייחס לבת שבע המופקרת כאל בדיחה לא מוצלחת ששלחה את בעלה אוריה לאן ששלחה. כשהבנתי את הקשר בין אשתי לוינסנט כבר לא השוויתי גם  לא קינאתי ברוחו של קצוץ האוזן .דרך עבודת ואן גוך, ידוע ידעתי מה כוחה ומה גדול הכישרון של רעיתי, אשת חיקי, שלומיתי ז"ל .

שלשום בערב כיפור חזרתי ארצה ומצאתי את עצמי בבית הכנסת מתפלל על נשמת שלומיתי שלי.  עם סיום התפילה בשעה עשר בלילה עליתי לקברה של אהובתי האחת ובמשך שעתיים בהם היינו לבד, סיפרתי לה על התערוכה, על העבודות שראיתי ועל המסקנות שהסקתי . אני יודע שהיא חייכה את חיוכה החכם והטוב , צחקה בינה לבינה ואמרה יעקובי ( ב לא דגושה ) שלי כמה אתה תמים, נכון, חיפשתי דרך לצייר, אך המאהב שלי הייתה תתמיד אתה, ורק  אתה…..

….        חדר ואן גוך - שלומית

באמסטרדם התברר לי כי לאשתי היה מאהב מעשה שהיה כך היה. בעת אחד מביקורי אצל אורה ואמיר חברינו הטובים סיפרה לי אורה כי באחד...

Read More »

"שלא יגמר לעולם" מיזם חידוש מוזיקה ישראלית לזכרה של שלומית צור

מופע-שלומיצ

 

המופע יתקיים במוצ"ש 17.10.2015 במשכן לאומניות רעננה – מהרו להזמין כרטיסים
לרכישת כרטיס למופע נא השאר את פרטיך ואנו נחזור אליך.

מחיר הכרטיס 75 ש"ח בלבד!

שם (חובה)

טלפון (חובה)

מיזם חידוש מוזיקה ישראלית לזכרה של שלומית צור

הזמר העברי הינו אחד ממקורות ההיסטוריה ואוצרות הידע והרוח של עמנו. שיריו – נכסי צאן ברזל לאומיים אשר חוברו על-ידי גדולי המשוררים והמלחינים – משקפים ומתעדים בעושר לשוני ומוזיקלי משובחים את נשמתה, ערכיה, תרבותה, התפתחותה ושפתה של ארצנו. תפקידו של הזמר העברי בגיבוש זהותנו הלאומית-חינוכית-תרבותית ובחיזוק תחושת השייכות וערכי האחדות החברתיים שלנו הינו מהותי.

בשנים האחרונות נדחק הזמר העברי לשוליים. יצירות, אשר על ברכיהן גדלו דורות שלמים, הולכות ונשכחות וברובן זרות לדור העתיד של מדינתנו.

הדרך הטובה ביותר להפיח חיים באוצרות הזמר העברי ולקרב אליהם את הצעירים היא על-ידי חידושם: עיבודם ברוח הזמן, הקלטתם מחדש, צילומם והעלאתם לצפייה ביוטיוב.

במיזם "שלא ייגמר לעולם" לזכרה של שלומית צור, תפיק עמותת "שיר-עד" עשרה חידושים לקלאסיקות של הזמר העברי, מקרב רשימת יוצרים מובילים, ובהם: סשה ארגוב, דוד זהבי, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, מרדכי זעירא, שרה לוי תנאי, נחום נרדי, ידידיה אדמון, חיים גורי, יהודה שרת, דניאל סמבורסקי ועוד.

הזמרת במיזם תהיה מאי ישראלי-לשמן. העיבודים והניהול האמנותי יהיו של ד"ר אורי לשמן, מנהלה האמנותי של עמותת "שיר עד".

המיזם יוקלט ויצולם. ציוריה של שלומית ישולבו בכל אחד מקטעי הווידאו שלו, תוך יצירת שפה ויזואלית מקורית וייחודית למיזם איכותי זה.

תוצרי המיזם יעלו ל ערוץ היוטיוב של עמותת "שיר עד" ויהיו חופשיים לצפייה באיכות HD על ידי הציבור הרחב.

 

  המופע יתקיים במוצ"ש 17.10.2015 במשכן לאומניות רעננה - מהרו להזמין כרטיסים לרכישת כרטיס למופע נא השאר את פרטיך ואנ...

Read More »

האריתמטיקה של רורשאך או האם שווה השלם לסך חלקיו

 

30.08.15 -330.08.15 -130.08.15 -4

האריתמטיקה של רורשאך או האם שווה השלם לסך חלקיו
לקוח מתערוכה קבוצתית שהתקיימה באגודת הפסלים והציירים ת"א בשנת 1995.
שלומיתי הייתה אומנית דגולה. זמרת, רקדנית, נגנית חלילית וירטואוזית, כתבה שירה ופרוזה אך מעל הכל הייתה אשת שלום ואהבה. היא אהבה את בניה אהבה ללא תנאי. אחרי נכדיה "התעלפה" את כולם אהבה, גם אותם וגם אותן. היא הייתה שותפה להתרגשות הנכדים לקראת יום הלימודים הראשון לאחר החופשה. אילו יכלה הייתה מתחלקת לשישה חלקים ומלווה כל אחד ואחת מנכדיה לבית הספר. כל אחד ואחת מהבנים ומהנכדים נושא בחובו משהו מאישיותה המיוחדת של סבתא שלומיתי. אם ינסה המכיר לחבר כל תכונות הצאצאים, הבנים יחד עם תכונות הצאצאים ימצא שתתקבל סינרגיה השווה כמעט לשלומיתי אחת והמיוחדת.

  האריתמטיקה של רורשאך או האם שווה השלם לסך חלקיו לקוח מתערוכה קבוצתית שהתקיימה באגודת הפסלים והציירים ת"א בשנת 199...

Read More »

פרק 2 חנה וזליג עוזבים את הקיבוץ

כמסופר בפרק הקודם, זליג וחנה עזבו את הקיבוץ כשכף ידו המסוקסת בכף ידה העדינה וכל אחד מהם מחזיק בכף ידו הפנויה, היא את נעלי השבת והוא חבילה קטנטנה שבה היו מקופלים בגדיהם. בבוקר , לאחר שאכלו ושתו מתקרובת שמחמוד, הבנאי, הגיש להם. מבלי לחגוג את יום עצמאותם הראשון יצאו לעיר הגדולה. היא לחפש דירה והוא לחפש עבודה. חנה הלכה ברגל מצור בחר עלתה לדרך חברון עברה את תלפיות חלפה על פני תחנת הרכבת עלתה במעלה רח' יוליאן, היום המלך דוד הגיעה עייפה וצמאה למאה שערים. שם בשוק פגשה חנה יהודייה ושאלה אותה באידיש, שהייתה שגורה בפיה עוד מבית אמה בגולה, גברת היכן אני יכולה לשכור דירה לי ולבעלי. הזקנה המקומית כנראה מבנות קהילת "תולדות אהרון" או נטורי קרטא, היא הייתה לבושת שחורים, שביס שחור כיסה את ראשה, הביטה בעיניים הכחולות  של חנה וענתה בשאלה "ואס דו ביסט החלוצקה" ובעברית "האם את חלוצה" כן ענתה חנל'ה מסתירה את רעבה וצימאונה. לכי לחנות של דבורה הצדקת, תגידי לה ששורה עינדה (שם שפרושו בעברית שרה אילה), שלחה אותך. והחשוב ביותר תגידי לה שאת שומרת שבת וכשרות. היא תמצא לך דירה. חנה, כמעט מעולפת מרעב וצמא, נגשה לחנות המכולת של דבורה הצדקת, זו הושיבה אותה בכוך שנקרא חנות, השקתה את חנל'ה במים ששמרה בג'רה, כד חרס ערבי עשוי חימר, בצעה  פיתה חמה שזה עתה הגיע מהמאפיה של אשר האופה ונתנה לחנה, יחד עם חנה ברכה על המים " שהכל נעשה בדברו" והמוציא  על הלחם, עוד לא הספיקה העברה האחרונה להדאדות באויר השוק, כבר החלה חנל'ה העדינה לאכול בשקיקה. לנוכח טוב ליבה של הצדקת והבטן המתמלאת נקשרו דמעות תודה ,רווחה, והצלה בקצות העיניים הכחולות. הצדקת, שאף לה היו עיניים כחולות כמו השמיים של ירושלים ביום שישי לפני כניסת השבת. קראה לילדה שעברה בשוק לחשה לה ביידיש כתובת ושלחה את השניים, חנל'ה והילדה, לדירה של חווה ליאה ( חווה לאה ) הגיבנת.  שם הראתה לה הזקנה את מה שאמור להיות הבית של חנה וזליג לשנה הקרובה.

השבוע אספר ואתאר בפניכם את השכונה, הדירה והבית שבו גרו הורי שלומית בדרכם הראשונה בירושלים.. גם אספר את הקורות את זליג באותו יום, איך נפגשו ומה אמרו זה לזו ומה מכל אלה, ספגה וקבלה שלומיתי שלי, זו שהדמיון בינה לבין אמא חנה היה כה גדול שכאשר שלומיתי בקרה ברחובות מאה שערים היו זקנים שחשבו שחנל'ה חזרה לספר את סיפור נעלי השבת שבזכותם חזרה להיות שומרת שבת וכשרות.

ABM_4849       ABM_4852

 

 

בליל 17/08/1941בשעה 11 בלילה לערך, הגיחה לעולם, בשעה טובה,  שלומיתי  לבית פרידמן ,על בואה הכריזו פעמוני הכנסיות בירושלים  כשהם מצלצלים בפעמונים מנגינה חרישית מסתלסלת כמו אחד הנוקטורנו של שופן. בחדר הלידה שבבי"ח הדסה של על הר הצופים שרתה שמחה שעברה  ממטה למטה , מיולדת לאחות וממנה לרופאים, כולם ברכו את כולם במזל טוב, ממש כמו בסיום תפילת קבלת שבת עת המתפללים חוזרים לביתם והמלאכים מכינים עצמם לארוחת שבת לכבוד האחד שבמרומים.  מאחת המטות שבקצה עולם היולדות נשמעה שואלת אשה חרדית, שמטפחת ראש מכסה את ראשה הקירח, ווס איז דוס דאר משיח איז גקומן? רצתה להגיד בעברית " מה קרה כאן המשיח הגיע" ? לא המשיח אבל ילדה שאצבע אלוקים עליה, ענו לה בלחישה כל המלאכים הטובים שהגיעו מככר החתולות ,שכן עלינו לדעת שלא בכל יום מאפשר הקדוש ברוך הוא למלאכים לבקר בירושלים שלא לדבר על כיכר החתולות. ולא בכל יום מזדמנת להם לידה של מלאכית קטנה כמו שלומיתי החמודה. לא הלאה אותכם הקוראים בלידת שלומית שכן כל סיפורי הוא הודותיה, הנסיכה. ובכן אני בן זוגה נולדתי במזל פחות טוב, באותו בית חולים, 4 שעות מאוחר יותר לאורו של  יום 18/08/1941. השם שנתנו לי אבותיי הוא יעקב. לזכר המעקב שעקבתי אחרי מלכתי הקטנה שלומיתי, במשך תשעה חודשים וארבע שעות. המלאכים שעוד לא התפזרו נגשו למטתי וברכו אותי בברכת המזווג זיווגים בעודם מותחים סרט משי כחלחל בין מיטתה למיטתי ומכריזים עלינו כעל אח ואחות קוסמיים שזווגו ביד אלוהים. וכך כפי הנראה כבר משעות חיינו הראשונות יועדנו זו לזה, אך לא ידענו כמה תלאות עוד יעברו עד שאענוד את טבעת הנשואים על אצבעה היפה. .

שלומיתי נולדה לחנה וזליג פרידמן, אידיאליסטים ציוניים. הם היו צעירים שברחו מביתם להגשים את ייעודם הציוני. השניים עלו בעליה השלישית, הוא, זליג, נשלח לקיבוץ יגור והיא, חנה, נשלחה לרמת רחל. הגורל הארץ ישראלי, הקלגסים האנגלים ,המאורעות ומוסדות הקיבוצים הפגישו בין בני הזוג שהתחתנו בשעה טובה ועברו לגור בקיבוץ רמת רחל. הזוג הצעיר קיבל למגוריו אוהל שאותו הם חלקו עם זוג אחר שהתחתן באותו יום. את לילות אהבתם הם בילו בגורן או ביקבים של רמת רחל. הכל הלך למישרין בין בני הזוג עד אותו יום מר ונמהר שבו הוחלט באספה הכללית של הקיבוץ, שחנה תתחלק בנעלי השבת שלה עם עולה חדשה שהגיע לקיבוץ יחפה.

ההחלטה, לקחת את נעלי השבת של חנלה, התקבלה על חודו של קול. אך לא חנל'ה, בת שלומה לובישס תוותר בגלל חודו של קול ,על נעלי השבת שלה. אספת הקיבוץ עוד לא התפזרה כשקמה חנה הקטנה והיפה מאוד, והודיע קבל עם וקיבוץ שעם נעליה לא תתחלק עם איש. עד כאן צעקה, לא אתן לאף אחת מהקיבוץ לדחוף את רגילה  לנעלי, הכריזה. שקט נפל באספה, מרד צעקה סוניה מוורשה, חוסר משמעת צעק חיים הרפתן, בולשביקית סיננה מבין שפתיה רוחה, קפיטליסטית עוכרת ישראל, כזו מהומה אמרה המתחסדת חסיה גורביץ, הקולות בעד ונגד הלכו והתגברו עד שהקול של חנל'ה התגבר מעל קול ההמון, שקט נפל בצריף חדר האוכל כשחנל'ה חזרה על דבריה "לא לא אתן נעלי צעקה" ועיניה הכחולות ירקו אש כחולה כזו שאלוהים יורה רק ביום הכיפורים כשהוא בא חשבון עם הראויים לעונש מיתה. ובהמשך למשפט "לא אתן את נעלי "ממש בהמשך לאותו משפט מבלי לפסק בפסיק או נקודה הודיע לזליג בעלה ולאספה הכללית שהם הזוג פרידמן עוזבים עוד הלילה את רמת רחל, אמרה לקחה בידה העדינה את כף ידו הגברית מאוד של זליג בעלה הבנאי ויצאו מחדר האוכל זגופים כשנעלי השבת בידי חנהל'ה. את לילם הראשון עשו אצל מחמוד הבנאי מצור באחר. ועל יומם השני אספר לכם מחר. חשוב שנזכור שעד היום, כשהקיבוץ דן במסגרת האספה הכללית או בוויכוחים אידיאולוגיים בעניינים עקרוניים, כמו חלוקת רכוש, נזהרים כולם לא להזכיר את נעלי השבת של חנל'ה. עוד ידוע הוא מהמבוגרים המזהירים את הילדים שלא להחליף נעלים  עם ילדים או חברים אחרים.

ABM_4844

 

 

 

 

 

 

כמסופר בפרק הקודם, זליג וחנה עזבו את הקיבוץ כשכף ידו המסוקסת בכף ידה העדינה וכל אחד מהם מחזיק בכף ידו הפנויה, היא את נעל...

Read More »

000-017   000-080   000-089   000-104   000-105   000-106   070-461   100-101   100-105  , 100-105  , 101   101-400   102-400   1V0-601   1Y0-201   1Z0-051   1Z0-060   1Z0-061   1Z0-144   1z0-434   1Z0-803   1Z0-804   1z0-808   200-101   200-120   200-125  , 200-125  , 200-310   200-355   210-060   210-065   210-260   220-801   220-802   220-901   220-902   2V0-620   2V0-621   2V0-621D   300-070   300-075   300-101   300-115   300-135   3002   300-206   300-208   300-209   300-320   350-001   350-018   350-029   350-030   350-050   350-060   350-080   352-001   400-051   400-101   400-201   500-260   640-692   640-911   640-916   642-732   642-999   700-501   70-177   70-178   70-243   70-246   70-270   70-346   70-347   70-410   70-411   70-412   70-413   70-417   70-461   70-462   70-463   70-480   70-483   70-486   70-487   70-488   70-532   70-533   70-534   70-980   74-678   810-403   9A0-385   9L0-012   9L0-066   ADM-201   AWS-SYSOPS   C_TFIN52_66   c2010-652   c2010-657   CAP   CAS-002   CCA-500   CISM   CISSP   CRISC   EX200   EX300   HP0-S42   ICBB   ICGB   ITILFND   JK0-022   JN0-102   JN0-360   LX0-103   LX0-104   M70-101   MB2-704   MB2-707   MB5-705   MB6-703   N10-006   NS0-157   NSE4   OG0-091   OG0-093   PEGACPBA71V1   PMP   PR000041   SSCP   SY0-401   VCP550   AWS-SYSOPS   CISSP   70-480   350-018   70-347   642-999   70-270   JK0-022   MB6-703   70-246   1Z0-061   70-487   70-417   300-206   400-201   2V0-620   102-400   70-480   CRISC   350-029   200-355   2V0-621   2V0-620   EX300   70-347   220-902   70-980   220-802